על גג העולם- חלק א'

 

הנסיעה ברכבת ללאסה הייתה ללא ספק אחת החוויות המרגשות. אחרי שהגענו לגולמוד, עיר במערב סין, ממנה עלינו על רכבת הלילה לטיבט, נדחפנו בתור עם עוד סיניים וטיבטים רבים שנסעו איתנו. כבר הבנו שאם לא נידחף, עם המרפקים והכל, נוכל רק לחלום על מקום.. התיישבנו ברכבת החדשה ולא האמנו שאנחנו אכן ברכבת לטיבט, הרכבת היחידה בעולם שעוברת בגובה 5100 מטר! כ-שש שעות אחר כך, כשהתחילה השמש לעלות, נתגלו נופיה המרהיבים של הרמה הטיבטית העצומה: מדבר אדמדם, עדרים של כבשים ויאק, בתי כפר לבנים עם דגלי תפילה צבעוניים, על רקע פסגות הרים מחודדות ועליהם ערימות של שלג לבן ובוהק. האדמה בחוץ קפואה והרכבת נוסעת על מסילה מוגבהת כדי שהאדמה לא תפשיר.

קרון המסעדה ברכבת

כשהגענו ללאסה לא היה גבול להתרגשות שלנו. הרגשנו על גג העולם. בעצם, היינו על גג העולם!

בתחנת הרכבת חיכתה לנו צוואנג, המדריכה שלנו. צוואנג, טיבטית צעירה  ומהממת, המליצה לנו בדרך להוסטל לנצל את שארית היום למנוחה ולהסתגלות לגובה הרב. אנחנו שמענו בקולה והעברנו את היום בלי לעבוד יותר מדי. במסעדה הקטנה של ההוסטל טעמנו מומו ממולא בבשר יאק בפעם הראשונה והתאהבנו..

למחרת בבוקר הלכנו לארמון פוטלה. בדרך עברנו בחלק העתיק של העיר, שרובו מאוכלס על ידי טיבטים. לאסה היא אחד המרכזים הרוחניים הגדולים של הבודהיזם הטיבטי. הפולחן ואווירת הקדושה נמצאים בה בכל מקום ובכל רגע: מקדשים יפהפיים, אנשים מתפללים, משתטחים על רצפת הרחוב, כבשנים בוערים, עשן, ריח קטורת, פעמונים, ותפילות ארוכות.

ארמון פוטלה הוא למעשה משכנו לשעבר של הדלאי להמה הנוכחי ואלו שהיו לפניו. זהו מבנה מפואר ומרהיב ביופיו, ובתוכו מקדש עם פסלי זהב נוצצים, אוצרות עתיקים של הדת הבודהיסטית, ספריות עמוסות כתבי קודש, וקברי הדאלי לאמות המפוארים, שעושרם מגיע לכ-3000 קילו זהב ואבנים יקרות.

הסיור בארמון פוטלה נעשה תוך כדי ריצה. הזמן לכל מבקר מוגבל לשעה אחת ולא יותר, ולכן עברנו בחטף בחדרים השונים, ו"שטפנו את העניים" בדקות הספורות שהיו ברשותינו בכל חדר. כמובן שלא ניתן היה לצלם בתוך הארמון, אך למרות הביקור הקצר יחסית  ולמרות העדר התמונות, לעולם לא אשכח את החוויה המרשימה והמהפנטת של ביקור בארמון, במקדש ובאוצרותיו.

יצאנו מארמון פוטלה, מתקשים להפרד מהמראה ומהחוויה. התחלנו לחזור לעיר העתיקה, עברנו דרך החלק הסיני, החדש יותר של העיר. קניונים רבים ובניינים חדשים ענקיים, עומדים לצד בתיה הנמוכים והמסורתיים של לאסה. המוני חיילים סיניים מפטרלים בעיר "בשמאל ימין" עם נשק ב"הכנס" ואצבע על ההדק, לא פחות ולא יותר. צוואנג הזהירה אותנו כמה פעמים שלא לצלם את החיילים, כדי להימנע מבעיות.

המשכנו ביחד למנזר סרה, שם נערך וויכוח פילוסופי בכל אחר הצהריים. הנזירים מתדיינים בקבוצות קטנות בחצר על עניינים שברומו של עולם הקשורים ללימודי הבודהיזם, הנזירים העומדים הם "השואלים" והיושבים עונים את התשובות. השואלים מלווים את השאלה במחיאת כף חזקה ובמתיחת שרשרת התפילה, ואם קיבלו תשובה לא נכונה הם מוחאים כף עם גב כף היד. "הדיון" נעשה בקולי קולות ומרחוק הוא נשמע כמו בלגן אחד שלם..

נפרדנו מצוואנג והמשכנו להסתובב בעיר העתיקה. ברחוב הבארקור הצטרפנו להמונים שהקיפו את מקדש הצ'וקנג, נשאבים בקסמם של האנשים, הריחות, הקולות והצבעים. מחר בבוקר נצא מלאסה, עם צוואנג לטיול עד הגבול עם נפאל. נסיעה של שלושה ימים, שבסופה גולת הכותרת: מחנה הבסיס של האוורסט.

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב