לפראג הגענו ברכבת ממינכן, די עתיקה ונורא מגניבה, עם קרונות סגורים כחדרים, וילונות אטומים- ממש תפאורה מושלמת לתחפושות שלנו ממסיבת פורים האחרונה.
אל תחנת הרכבת בפראג הגענו בערך בתשע בערב ושם הלכנו למארחים שלנו- פטרה וליובו- זוג מקסים שאנחנו היינו להם ה couch surfers הראשונים.
למרות שליובו גר בדירת חדר קטנטנה הוא שמח מאוד לארח אותנו, נידב את המיטה שלו (ובעצמו ישן על הספה!), השאיר לנו מפתח, בקיצור- אירח אותנו כל כך יפה שהתחלתי ממש להרגיש לא נעים..
זה נכון מה שאומרים כולם- פראג היא עיר מקסימה. לאן שלא תלך ותסתכל- בניינים וגשרים יפהפיים, על גדותיו של נהר הוולטבה העצום- תוסיפו לכל זה אווירה רגועה- גן עדן.
הימים בפראג עברו עלינו בעצלתיים- משוטטים לנו בנחת ברחובותיה המקסימים והמפוצצים בתיירים שלהעיר- באמת, לא רוצה לדמיין מה קורה כאן בשיא העונה. כבר עכשיו התקשנו לפעמים לפלס לנו דרך בין המוני התיירים וחנויות המזכרות המגוונות (מישהו צריך בבושקה? או מחזיק מפתחות בצורת כוס בירה? או חולצה שכתוב עליה I love Prague ? או מריונטה, למשל?? כובע רוסי כמו שהיה לסבא? ברבור מקריסטל?)
טוב הבנתם את הרעיון.. אכן עיר תיירותית ביותר, ואפשר להבין למה. אבל בכל זאת ניסינו קצת להתרחק מכל זה ונסענו לגן החיות של פראג, שממוקם במקום השביעי בעולם, בתחרות ה"גני חיות"או משהו כזה. אכן גן חיות יפה, אין מה לומר, עם הרבה צמחייה וכלובים קטנים מדי לחיות גדולות מאוד שמשום מה נראות עצובות נורא..אולי בקיץ כשמשחררים אותן לשטחים הפתוחים שבגן זה נראה אחרת..
מגן החיות הלכנו ברגל למוזיאון קטן וחמוד לאומנות עכשווית שנקרא dox, התמזל מזלנו והייתה שם תערוכה מעולה של Martin Parr. צלם אנגלי ותיק וגם אספן, תערוכה שווה ביותר.
חזרנו למרכז העיר דרך אחד הפרקים הגדולים, שבסופו, במקום הפסל הענק של סטלין, הציבו פסל בצורת מטרונום. המטרונום אמור לתאר את קצב החיים בפראג. כשעברנו שם הוא לא זז, אז אתם יכולים לתאר לכם איזה כיף לצ'כים בעיר הגדולה שלהם 🙂
ביום שישי, "היום הגדול" אספה אותנו קמילה, "מארגנת החתונות שלנו" מהמלון שבו התאכסנו.
האמת- לא ידעתי למה לצפות בכלל. התייחסתי לכל עניין החתונה בפראג כאל משהו שאנחנו עוברים בדרך, ככה בדרך אגב. אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר, אבל את "החתונה האמיתית" כבר חווינו בארץ.
כשהגענו ל"בית החתונות" בפראג, לבושים מכף רגל ועד ראש כתרמילאים, קיבלו את פנינו "פקידת החתונות" הצ'כית, והמתורגמנית, שהיא צ'כית דוברת עברית. קמילה כמובן ליוותה אותנו בכל רגע, הסבירה לנו על מה אנחנו חותמים ולאחר כל העניין הביורקטי הקצר הגיע הרגע..! לרקע צלילי "מארש החתונה" (!)נכנסנו צועדים, יד ביד, לאולם הטקסים! שם עמדנו מול "המחתנת" שלנו (כן עד כה כל המעורבים בעניין הן נשים) וערכו לנו טקס רציני, עם נאום על חיי הנשואין, ברכות להמשך דרכנו המשותפת, ולבסוף הרמת כוסית לחיינו! זה היה מדהים.. באמת לא הייתי מוכנה לזה.
לאחר הטקס נגשו אלינו, כל אחת בנפרד, "המחתנת", "פקידת החתונות" ,"המתורגמנית" ובירכו אותנו במזל טוב ובטיול מוצלח. באמת, פתיחות כזאת במוסד ממשלתי/ עירוני לא ראיתי בחיים. בלי יותר מדי עניינים. פשוט. אמרנו "כן" האחד לשנייה. למה צריך יותר מזה? משמח מאוד מצד אחד, מצד שני מצער שלא יכלנו לזכות לפתיחות הזאת בארץ שלנו. בכל מקרה "לפי חוקי הרפובליקה הצ'כית ועל פי הסכמתכם ובחירתכם החופשית הננו מכריזים עלכם כעל בעל ואישה". אה אגב, שמי החדש בצ'כית הוא דנה שניטמנובה, או משהו בסגנון 🙂
קבענו להפגש בערב עם המארחים שלנו פטרה וליובו כדי לחגוג את החתונה שלנו, ואכן חגגנו איתם כמו שצריך. כמו חברים אמיתיים, הם לקחו את העניין ברצינות, וביחד הלכנו לחנות של אבסינט. לא המשקה הירוק הרדיואקטיבי שאתם מדמיינים, אלא אבסינט אמיתי ואיכותי. אחרי מבחן טעימות קצר, וגם כמה ביסים מ"גלידת אבסינט", קנינו (יותר נכון- הם קנו לנו- מתנת חתונה!) בקבוק קטן והלכנו לנו שמחים וטובי לב לאחד הפרקים. התמקמנו באחד מהספסלים הפנויים, מרגישים בבית בין קבוצות הצעירים השיכורים שהסתובבו שם, שמחים, צוחקים, שרים..!
זה היה ערב מרגש. שתינו את האבסינט ודיברנו על החיים.. הרגשנו כמו בבילוי עם חברים ותיקים, עד כדי כך הרגשנו קרובים לזוג המקסים הזה, שהכרנו רק יומיים. נפרדנו מהם בחיבוק גדול, נפרדים בעצם גם מפראג המקסימה ועם האנרגיה הזאת ממשיכים הלאה, ליעד הבא: איסטנבול.