ממסטייה הגענו לטביליסי, בירת גיאורגייה, ישר אל "בית התרמילאים של אירנה". אירנה, שיותר מאוחר זכתה אצלינו לכינוי "אשת- הברזל", מקבלת את פנינו מאחורי מסך מחשב ענק, עם הסיגרייה הנצחית שלה, מדברת בלי הפסקה. אירנה למעשה,הסבה את הבית הגדול שלה, לגסט האוס, שהפך להיות "מעוז התרמילאים" בטבילסי. זה חזר מקזבגי, זה נוסע מחר לבורג'ומי, ואלה מתכננים להגיע לארמנייה. כולם נפגשים אצלה במטבח והיא מנצחת על כולם- דוחפת טיפות אף ומרק בורשט למי שמצונן, מארגנת חדר למי שעכשיו הגיע, ועונה לכולם על השאלות: מתי יוצאת המרשרוטקה לקזבגי, מתי הרכבת ליריבן ואיפה כדאי להתאכסן במסטייה. אחרי כמה דקות היא צונחת על הכורסא שלה במטבח ופוקדת על כולם לפנות אותו. גם הם צריכים לאכול מתישהו..
למחרת אנחנו מסתובבים בטביליסי. בניינים ישנים, בניינים חדשים, קניונים, בתי קפה, מוכרי ירקות ברחוב, קבצנים בכל פינה, מאפיות, נהגים מטורפים. כנסיות מלאות אווירה. מבוגרים, צעירים וילדים- מצטלבים, נכנסים, מנשקים את האיקונות, מתפללים.
אנחנו סומכים על חוש הריח שפיתחנו בחודשיים האחרוניים ונכנסים למסעדה קטנה, עם איש שמן מאחורי דלפק עם דגים מטוגנים, שצועק למי שבמטבח כמה חינקאלי להכניס למיים. אנחנו מסתכלים בתפריט ומזמינים. חינקאלי, סלט ועוד איזה מנה עם שם חדש. מגיע עוף קטן מפורק צלוי, עם המון שום כתוש עליו.
טקס הטבלה בכנסיית מטחי
שוב חינקאלי. עלינו על השיטה: מחזיקים עם היד, קודם עושים חור קטן, שותים את כל המיץ ואז אוכלים..
"לאן אתם נוסעים מחר?" אירנה שואלת. לקזבגי. זאת התכנית. אירנה כבר מחייגת לנאזי, חברה שלה, לפני שאנחנו מספיקים להגיד משהו. היא תבוא לאסוף אתכם. אתם תזהו אותה, יש לה מכונית "ניבה" לבנה.
כשאנחנו מגיעים לקזבגי, עיירה מקסימה בקווקז, אנחנו מבינים ש"ניבה" לבנה היא המכונית הפופולרית ביותר במקום. נאזי כנראה יודעת את זה ובאה בעצמה לקראתנו.
למחרת אנחנו עולים אל "כנסיית השילוש הקדוש". הנוף ממנה פשוט מדהים. אנחנו מנצלים את העובדה שהשמיים כחולים וממשיכים לטפס אל הקרחון. ההליכה לא קלה, הקרחון נמצא בגובה רב והאוויר נהיה דליל. הנוף הולך ומתעצם, מתנשפים אנחנו מגיעים אל הקרחון שכוסה כמעט כולו בשלג. הר קזבג נראה כלכך קרוב עכשיו, לבן ויפה..!
קצת לפני שמזג באוויר התקלקל לגמרי אנחנו ממהרים לרדת בחזרה למטה. בנתיים הגיעו אל נאזי עוד אורחים והמטבח שלה כבר מלא במטיילים כשאנחנו חוזרים. זוג מאנגלייה, שתי בנות מקוריאה, עוד בחור מצרפת, כולם יושבים מסביב לשולחן במטבח של נאזי, אוכלים מרק חם עם תפוחי אדמה ואטריות..
למחרת אנחנו שוכרים אופניים ונוסעים לטייל בעמק סנו. ברגע שעלינו על האופניים התחיל לרדת גשם. לא טיפטוף עדין ומתחשב, אלא גשם. אנחנו לא מוותרים ומפדלים עד שאנחנו מגיעים אל הכפר היפהפה סנו, שעל שמו נקרא העמק. מוצאים לנו סככה קטנה עם תרנגולות ומחליטים לעצור שם לתה מהתרמוס של נאזי, וסנדוויץ'. התרנגולות בורחות. שתי זקנות מקומיות מסתכלות עלינו ונכנסות הבייתה. כנראה שנראנו כל כך מסכנים, אחרי רגע אחת מהן יוצאת עם שקית קרקרים וגוש ענק של חלבה. "תודה, זה בסדר.." אנחנו מנסים לסרב בנימוס. אין מצב. היא מתעקשת, מחייכת. אנחנו טועמים. זה לא מסומסום.. לוקח לי רגע לזהות. גרעיני חמנייה! חלבה מגרעיני חמנייה..
ברור שברגע שהחלטנו לחזור הפסיק הגשם והשמיים התבהרו. בכל זאת החזרנו את האופניים. רצינו לחזור הפעם מוקדם לנאזי, היא הבטיחה לי שיעור בהכנת חינקאלי!
נפרדים מנאזי ומקזבגי, החלטנו לחזור לטביליסי במונית, כדי שנוכל לעצור בכמה מקומות מעניינים שבדרך. הראשון הוא מבנה בטון מוזר שראינו בדרך הלוך,ורצינו לבדוק מה זה.
אנאנורי- כנסייה עתיקה על רקע נוף ירוק ומאגר מים
אחר כך אנחנו מבקשים מקאחה, הנהג, לעצור במצחטה. עיר שהייתה בירת גיאורגייה לפני טביליסי, ויש בה כמה כנסיות חשובות.
מבט על העיר מצחטה והמפגש בין שני הנהרות
מסיבת סיום תיכון בכנסייה העתיקה במצחטה
בדרך חזרה לאירנה הספקנו לעבור בתחנת הרכבת של טביליסי ולקנות כרטיס ליריבן. כן, ברגע האחרון החלטנו לקפוץ לארמנייה. אנחנו נוסעים לשם היום, בלי לדעת יותר מדי על המדינה הזאת. מה שבטוח, זה יהיה מעניין..