דונחואנג

כשהגענו  להוסטל בדונחואנג התברר שאין מקומות פנויים בכלל. סטודנטים סינים בחופשה, שבגללם אין מקום ברכבות ולכן אנחנו נאלצים לנסוע באוטובוסים, צובאים גם ההוסטלים בחבורות קולניות.. החבר'ה הנחמדים בקבלה של ההוסטל, שמדברים מילה או שתיים באנגלית (מקסימום שלוש), הציעו לנו לעשות קמפינג על הגג של ההוסטל. לא שזה נשמע לנו הדבר הכי מגניב לעשות אחרי 24 שעות באוטובוס, אבל לא הייתה לנו ממש ברירה.. אחרי שהקמנו את האוהל , (כן על הגג של ההוסטל), הלכנו לג'ון. ג'ון (אל תתנו לשם להטעות אתכם, ג'ון הוא לגמרי סיני) מנהל עסק משפחתי של בית קפה- מסעדה מערבי לצד "משרד נסיעות" בדונחואנג. שתינו קפה כמו שצריך, אכלנו עוף בבוטנים ואחרי שנרגענו קצת התחלנו להתקיף את ג'ון בשאלות ובקשות. "הגבול לטיבט פתוח?" אנחנו פוצחים בשאלה ראשונה, החשובה מכולן. זה היה התכנון שלנו מלכתחילה, כשרק הגינו את הרעיון של המסע מאירופה לאסיה. לעבור בטיבט. הכניסה לטיבט הייתה סגורה עד סוף יולי, ומאז לא היה ברור אם היא נפתחה מחדש. התחלנו כבר לסגת מהרעיון של הביקור בטיבט כי לא ידענו אם נוכל להכנס אליה. "כן, פתוח" ג'ון עונה. "אה? מה? כן?" לא ממש ציפינו לתשובה חיובית, אבל כן, הגבול לטיבט נפתח. אנחנו לא חושבים פעמיים ומאיצים בג'ון שישיג לנו את האישורים הדרושים (אחד כדי לנסוע ללאסה, הבירה, השני כדי לטייל בטיבט), נהג, מדריך, כרטיסים לרכבת ללאסה. הרבה בירוקרטייה והמון כסף כרוכים בביקור בטיבט. אבל אנחנו שמחים שיש לנו הזדמנות להגשים את החלום הזה, שליווה אותנו בכל זמן המסע, ולא מהססים.

ג'ון מבטיח לנסות להשיג אישורים, ואנחנו מחזיקים אצבעות.

הקמפינג על גג ההוסטל..

שוק הליילה בדונחואנג

במסעדת פועלים ליד השוק..

למחרת נסענו למערות מוגאו. בתוך ערוץ הנחל המדברי, סביב דיונות חול צהובות, נחצבו מאות מערות לפני כ-1500 שנה. המערות הן עדות נדירה לפולחן בודהיסטי ומרכז למידה דתי ענק, שבו נשתמרו בצורה מדהימה פסלי בודהה, שניים מהם ענקיים ביותר (כף רגלו של בודהה בגודל מכונית והגוף עצמו מגיע לכ-30 מטרים), ציורי קיר, כתבי קודש וסוטרות מקוריות, ציורים מרהיבים על משי ויצירות אמנות אחרות. חלק גדול מיצירות האמנות נגזל על ידי שני ארכיאולוגים מצרפת ומאנגלייה (הסינים נורא ממורמרים על זה, ובצדק, והמידע המועט שכתוב באנגלית מתמקד בנושא הזה). לצערנו לא נמצא במקום מדריך דובר אנגלית, ואנחנו נדחקנו אל חדרי המערות עם קבוצות ענקיות של תיירים סיניים, מתפעלים מהיופי ומעוצמת הפסלים. לא ניתן היה לצלם במקום, אך במרכז ההסברה ליד המערות ישנו שיחזור של המערות עצמן שאותן ניתן היה לצלם. למה שיחזרו את המערות שהשתמרו? לך תבין את ההיגיון..אבל אותן צילמנו.

כתבי קודש וקליגרפייה עתיקים שנמצאו במערות

אחר הצהריים מיהרנו שוב אל ג'ון. "מה קורה? יש אישורי נסיעה לטיבט?" אנחנו שואלים בציפייה. "ביג פרובלם", ג'ון עונה. "נו, מה עכשיו?" הויזות שלנו לסין הן "ויזות עסקים" ולא "ויזות תיירים". נאלצנו לכתוב "מכתב התנצלות" על הטעות שעשו לנו בויזות, וקיווינו לטוב. בנתיים ג'ון אירגן לנו טיול למחרת לאתריה החשובים של דרך המשי שנמצאים באיזור דונחואנג.

בשבע בבוקר חיכה לנו אח של ג'ון, עם מכונית מקרטעת, בכניסה להוסטל. אחרי שעתיים של נסיעה הגענו לשמורת הטבע יאדן. תצורות מרהיבות של אבן חול על רקע מדבר גובי הענק. בכניסה לשמורה חיכו אוטובוסים שרק בהם ניתן לטייל בשמורה. וכך זה עובד: האוטובוס מתמלא (בנתיים הטלוויזיה באוטובוס מנגנת שירי פופ סיניים), אחרי שהוא מתמלא המדריכה מכבה את הטלוויזיה, הנהג מתחיל לנסוע בכביש המדברי והמדריכה מתחילה להסביר, בסינית בלבד ובמהירות מסחררת, מה אנחנו רואים. מדי פעם האוטובוס עוצר, וכולם, אבל כולם, יורדים ממנו, מצלמים את אותה תמונה בדיוק וחוזרים לאוטובוס. לסינים יש שיטה מאוד מוזרה להצטלם באתרים תיירותיים: הם מחפשים שלט/ אבן עם כיתוב/ משהו שכתוב עליו, ואז כל אחד בתורו מחבק את המשהו הזה ועושה תנועה של "וי" עם היד. פשוט הזוי.

לאחר מכן המשכנו אל שער "אבן הירקן", שרידים של שער שהיה אבן דרך חשובה "בדרך המשי" העתיקה. מהשער הזה ממש התפצלה דרך המשי למספר דרכים מקבילות. הוא קרוי כך על שם אבן הירקן היקרה, שבה סחרו בתקופות עתיקות. עוד ראינו את שרידי החומה הסינית מהתקופה הכי עתיקה שלה (בערך משנת 200 לספירה!!) ואת שרידי העיר העתיקה הצ'אנג.

שרידי החומה העתיקה, שלא עברו שום שיחזור מאז שנת 200 לספירה..

שער "אבן הירקן"

שרידי העיר העתיקה "הצ'אנג"

לסיום נסענו לשיחזור של העיר העתיקה דונחואנג, שנראית כמעין תפאורה לסרט, ולבסוף לאגם הירח שנמצא בלב הדיונות האדירות שמקיפות את העיר. ראינו משם את השקיעה, וזה היה מדהים.

שיחזור העיר העתיקה דונחואנג

פגודת הסוס הלבן, סמוך לעיר

טיפוס על דיונות החול, ליד "אגם הירח"

אגם הירח

עייפים, רעבים וצמאים חזרנו לג'ון, שחיכה לנו עם ארוחת ערב מפנקת, בירות קרות וחדשות טובות- טובות. יש אישורים. יש כרטיסים לרכבת ללאסה, הרכבת הגבוהה בעולם. הכל בסדר. נוסעים לטיבט!