ימים אחרונים בקירגיזסטאן

את הימים האחרונים שלנו בקירגיזסטאן העברנו באגם סונג- קול, בקמפינג על המים. מהעיירה קוצ'קור לקחנו מונית אל האגם, מצוידים היטב באוכל ובירות לשלושה ימים. חלקנו את המונית עם זוג נוסף, גבריאל וזארה. הוא מאנגלייה והיא מקזחסטאן. הם נפגשו באלמטי, קזחסטאן, בעבודה בבית ספר לשפות, בתור מורים לאנגלית, ומבלים חופשה של שלושה שבועות בקירגיזסטאן.

אגם סונג- קול נמצא בגובה 3000 מטר בין גבעות ירוקות וכרי מרעה של סוסים, פרות ויאק. את האוהל הקמנו ממש על שפת האגם, נהנים מהשקט והמים הצלולים שלו. את רוב הזמן בילינו בבישול, אכילה וקריאה, שותים קומיס תוצרת בית של יושבי היורטות במקום (חלב סוסים תוסס), ודגים טריים מטוגנים שהביאו לנו הרועים בערב.

ביום השלישי לקמפינג התעוררנו לתוך סופה. רוח חזקה שהעיפה הכל זירזה אותנו לקפל מהר ולנסוע לנארין. ויתרנו על התה עם הגזייה וברחנו עם התיקים מהר ליורטות, נהנים ארבעתנו מארוחת בוקר תחת קורת גג..

למעשה, לא ממש ידענו שאלה הימים האחרונים בקירגיזסטאן. העניין הוא, שאם רוצים לעבור את הגבול לסין מהצד הצפוני, כלומר דרך מעבר טורוגרט, בלי לחזור לבישקק ולאוש, אפשר לעשות זאת רק באופן מסודר דרך סוכנות נסיעות, שמתאמת עם מכונית סינית שתחכה בגבול ורק כך אפשר לעבור לסין דרך המעבר הזה. כל הפרוצדורה יקרה מאוד ולכן כדאי למצוא שותף למכונית הזאת. לכן החלטנו שכשנגיע לנארין מיד נחפש עוד מישהו שיחלוק איתנו את המונית אל הגבול לסין וציפינו שזה יקח כמה ימים טובים.

התמזל מזלנו ומיד מצאנו את ניקו, תייר מצרפת שחצה את כל האלפים ברגל ואחר כך שט בקנו את כל הדנובה עד לאוקריינה. המסכן נתקע בנארין שלושה ימים כדי למצוא מישהו שעובר את הגבול לסין. (כשתראו את נארין תבינו למה זה לא כל כך נעים להתקע בה שלושה ימים..)

וכך יצא שלמחרת השכם בבוקר עזבנו שלשתנו את קירגיזסטאן. האמת, לא היינו מוכנים לכך, ואפילו לא ממש הספקנו להתרגש לקראת הכניסה לסין, אבל אחרי פחות מ24 שעות, אחרי אחת הנסיעות היפות לעבר הרי הטיאן- שאן, ואחרי שעברנו בקלילות את מעבר הגבול קירגיסטאן- סין, מצאנו את עצמנו "נוחתים" נחיתה רכה בעיר קאשגר, בהוסטל תרמילאים רועש ועמוס, וחוגגים במסעדת פועלים אקראית ברחוב. זו הייתה אחת הארוחות בטיול, בלי שום ספק. אמנם התפריט כולו בסינית, אבל די היה להצביע על מה שאוכלים המקומיים לידינו, ותכף נהננו מאוכל צבעוני, חריף מאוד ומעורר השראה: נתחי בקר בבמבוק ( אני חושבת שזה היה בקר ואני לא מתחייבת לגבי הבמבוק), נתחי ביצה מקושקשת בעגבניות, נתחי עוף, תפוחי אדמה ופלפלים, שממש לא מומלץ לנגוס בהם.. כל זה לווה על ידי אורז לבן ודביק, ובעודנו מנסים להתמודד עם הצ'ופסטיקס, אנחנו רואים את המלצר, שמדבר סינית בלבד (כנראה)מתאפק שלא להתפקע מצחוק..

תיקון פנצ'ר מהיר בדרך למעבר הגבול. ברקע רכס של הטיאן- שאן

אלכס, ניקו ואני מתרגשים במסעדה הסינית הראשונה

נתחי בקר בבמבוק..

קאשגר היא עיר גדולה, סואנת ורוחשת בכל שעות היום. אופנועים מכל הסוגים, רוכלים שמוכרים ברחוב פשוט הכל, מכוניות פולטות עשן שחור וסמיך וחום-שאין- דברים- כאלה. עיר מעורבת, משותפת לסינים ולאויגורים, שהם למעשה עם קרוב לקזחיים. מוסלמים, שמדברים שפה אחרת והכתב שלהם בנוי מהאלף- בית הערבי. נראה שלרוב התיירים זוהי למעשה תחנת מעבר, בדרך ליעדים אחרים בסין או לקירגיזסטאן השכנה. רובם מעבירים את הזמן בבטלה בהוסטל,  מחכים לאוטובוס או לרכבת אל העיר הבאה, מנסים ללמוד כמה מילים בסינית, או רק להבין איך השפה הזאת עובדת, או סתם, במשחק קלפים או בנגינה בגיטרה. כך או כך, אפילו בתור תחנת מעבר, נראה שזאת הטעימה הראשונה מסין, ואנחנו אוהבים אותה מאוד.