בקו

דפיקות חזקות בדלת  של הקרון העירו אותי בחלק הכי מותח של החלום. זה היה בערך שעתיים לפני שהרכבת הגיעה לבקו, אבל הפרובדניצה (הבחורה שהאחראית על הקרון), רצתה כבר לאסוף את המצעים. אחר כך היא שאלה אם יש לנו זבל, ואנחנו הגשנו לה בתמימות את השקית- זבל שאירגנו, שמחים להיפטר ממנה פני שמגיעים. היא, בשיא השלווה, פשוט העיפה את השקית דרך החלון. לכן לא פלא שציפיתי למצוא עיר מלוכלכת ,אבל כשירדנו מהרכבת ציפתה לי הפתעה אחרת. העיר כל כך נקייה, כאילו מישהו עבר עם מברשת שיניים וניקה הכל, אפילו בין המרצפות. ה"עיר העתיקה" נראית חדשה לגמרי, ומרכז העיר מלא בחנויות יוקרתיות, סטייל כיכר המדינה.מותגים יקרים, אנשים בחליפות נוצצות, מרצדסים, BMW  וג'יפים, אין קבצן אחד לרפואה. בטיילת החדשה יש עצים ננסיים (יבוא מאוסטרלייה), פארק קקטוסים, ובאופק גורדי שחקים עם חלונות זכוכית. מהים הכספי עולים גלי- סירחון מדי פעם. ביוב/ נפט/ בשר רקוב, הכל ביחד מעורבב בתוך המים הספק- ירוקים , ספק- חומים, ספק- שחורים, מה שבטוח, לא מומלצים לשחייה. שוטרים מ"משמר הטיילת" מהלכים בה משועממים, ומנקי רחובות עומדים על המשמר, שמא יפול איצטרובל מהעץ.  הם מיד מסלקים אותו מהמדרכה.

בערב אנחנו הולכים לאכול ב"ירקי פארקי"- מסעדה רוסית. מזמינים מרק בורשט, ביף סטרוגונוף, פירה וסלט (מסתבר ש"סלט" זה 2 עגבניות שלמות, חצי מלפפון, צרור בזיליקום וצרור טרגון), כוסית וודקה, ובירה מקומית. אקורדיון וזמרת מסתובבים בין השולחנות, מביכים את האנשים. שרים שירים רוסיים, שאת חלקם אני מזהה כי הם תורגמו  מתישהו לעברית, כנראה. משלמים את החשבון (תוספת 10 אחוז לאקורדיון ולזמרת), ויוצאים לפאב. שבת בערב, והפאבים מלאים. נכנסים לאחד מהם, אירי, נראה שם שכולם זרים. אנשים מבוגרים בחליפות,  להקה שרה להיטים ישנים, הברמנים כל כך עסוקים, אין להם שניה לנשום. פתאום, כאילו משום מקום מצביעים עלינו שני צעירים ואומרים בעברית: "הי, מה קורה??" אנחנו בשוק. אוטומטית, עונים את התשובה הכי ישראלית: "הי, מה אתם עושים פה??" הם, מסתבר, עובדים בשגרירות ישראל בבקו. אחרי החלפת החויות השיגרתית שעושים כשפוגשים ישראלים במקום אחר בעולם, הם המשיכו לפאב אחר ואנחנו חזרנו לגסט האוס שלנו, עם השם המפתיע "כספיאן- הוסטל".

בגסט האוס הזה, שנמצא ממש בלב העיר העתיקה של בקו (טוב, כבר הבנו שהיא לא ממש עתיקה), פוגשים בערך את כל התרמילאים שנמצאים בבקו  ומחכים למעבורת לקזחסטן. מכיון שזה המקום ה"זול" היחיד בעיר (זול במרכאות כי הוא ממש לא זול, אבל זאת האפשרות היחידה כנראה בעיר, מחוץ למלונות הפאר החדשים) אנשים נתקעים בו עד שהם מצליחים לעלות על המעבורת. מה הבעיה לעלות על מעבורת? אתם בטח שואלים את עצמיכם.. הולכים, קונים כרטיס, ועולים על מעבורת! אהה! אז כאן מתחילות ההרפתקאות. ולמי שלא טרח לברר איך הדברים עובדים מכאן (כמונו, למשל), נכונו הפתעות והרפתקאות לרוב. ה"מעבורת" היא למעשה אניית משא, שלא נועדה בכלל לנוסעים. כשהיא מתמלאה בסחורה, היא מעלה כמה נוסעים, ככה על הדרך. אבל אי אפשר לדעת מתי היא יוצאת, בטח לא מבעוד מועד. אי אפשר פשוט להזמין כרטיסים ליום מסוים ולנסוע איתה. צריך לחכות בבקו, ולהתקשר מדי פעם. כן, שמעתם טוב.

אבל עזבו את המעבורת. לנו יש גם שתי ויזות לארגן. אחת לקזחסטן, שלשם המעבורת מגיעה, והשניה לאוזבקיסטן, שמשם אנחנו מתכננים להמשיך. את הויזה לקסחסטן הצלחנו לארגן ממש מהר (אמרנו שאנחנו מכירים את בוראט), אבל הויזה לאוזבקיסטן.. זה כבר סיפור אחר. זה כנראה ייקח שבועיים. (אפילו פגישה אישית עם הקונסול האוזבקי לא עזרה!)

חוץ מאיתנו היו בגסט- האוס שני צרפתים שמטיילים מסביב לעולם באופניים, רוסי שהגיע לחתונה של חבר, תרמילאי פולני שלא הפסיק לדבר על עצמו (אבל למזלנו הוא עזב אחרי יום), איש מבוגר מוזר שהוא במקור מאירן אבל הוא גר בהולנד ולא ברור למה הוא בא לבקו, וחבורה ענקית של גרמנים- שיכורים שהגיעו למשחק כדורגל.

תצפית על העיר מ"מגדל הבתולה"

ארמון "שיחבנשאח" המשוחזר

רחוב ב"עיר העתיקה", קרוב למלון שלנו

אלכס עושה את עצמו מבשל

בזמן שחיכינו לדרכונים שלנו, עשינו מסיבות- בירה עם הגרמנים בהוסטל, והלכנו איתם למשחק. זה היה ממש מגניב!

תמיד חלמתי להצטלם ליד ה "אם"!

אוהד מקומי מתלהב מצטלם עם הגרמנים השיכורים

האיצטדיון בבקו. הכי כיף היה לעשות "גל"

הם לקחו את ההפסד בסבבה

אחרי הגול האזרי היחיד, האיצטדיון בוער..

המשחק, דרך אגב, הסתיים בתוצאה המפתיעה 3:1 לגרמניה. מפתיעה,כי לא ממש האמנו שהאזרים יצליחו להבקיע. הם היו כל כך חלשים מול הגרמנים…

אחרי המשחק ומסיבת- הבירה האחרונה הגרמנים עזבו. נשארנו בהוסטל עם פאקו ומאט, הצרפתים, עושים "תורנות הבאת הבירה מהמינימרקט", לא מצליחים להחליט מה לעשות. איפה לחכות לויזה האוזבקית? כאן או בקזחסטן? פאקו ומאט משיגים למחרת כרטיסים למעבורת, אורזים את הציוד שלהם על האופניים ועפים מההוסטל, לפני שהמעבורת תתחרט. אנחנו החלטנו להשאר באזרביג'ן עד שנסיים עם עניין הויזות, ולקחנו רכבת- לילה לשקי, עיר קטנה ושקטה, מקום מפלט מושלם מהחום והבלגן של העיר הגדולה.