"שוב בסופיה" או "מפראג לאיסטנבול ברכבת".

מה הדבר הכי כייפי בטיול תרמילאים? לעולם אתה לא באמת יודע מה מצפה לך, איפה תחליט לעצור בדרך ואילו אנשים תפגוש.

בפראג קנינו כרטיס רכבת לאיסטנבול, עם עצירה בבודפסט (הונגרייה), עצירה בבלגרד (סרבייה), בסופייה (בולגרייה) ואיסטנבול.

המסע החל. לבודפסט הגענו בשעת ליילה מאוחרת, מנסים להבין מאיפה, לעזאזל, יוצאת הרכבת לבלגרד.בצג האלקטרוני היה כתוב מרציף מספר 1, בסוף הסתבר שהיא יוצאת מרציף מספר 11. לך תבין…

בסופו של דבר עלינו לקרון הנכון, שהיה קרון שינה, והתכוננו לשינה טובה, אחרי חצי יום של נסיעה מפראג. בסך הכל, אם להוציא את העובדה שביקורת דרכונים העירה אותנו פעמיים בהפרשים של רבע שעה (פעם ביציאה מהונגרייה ופעם בכניסה לסרבייה), ישנו די טוב.

ומבלגרד לסופייה. אהה- זה כבר סיפור אחר.

אז לאלה מכם שמתכננים בקרוב מסע ברכבות ב"דרך המשי" ומתכוונים לנסוע ברכבת בקו בלגרד- סופייה, הכנתי רשימה קטנה וצנועה עם כמה טיפים והמלצות, שעשויה לעזור לכם 🙂

הרכבת מבלגרד לא יוצאת בזמן. בכלל.

הרכבת מבלגרד גם לא מגיעה בזמן לסופיה (הגיוני, אם חושבים על זה).

אל תחפש את קרון המסעדה, הוא לא קיים, ואל תצפה למצוא אוכל או שתייה ברכבת- המקסימום שתצליח להשיג הוא חטיף ביגלה ממולא בבוטנים משכנך לתא- במקרה שהוא מקומי נחמד מאוד..

הרכבת מבלגרד לסופייה די איטית ונראה לי שאפשר להשיג אותה בריצה, אם אתה בכושר בסדר. אם לא- היא עוצרת כל הזמן להפסקות די ארוכות כך שתוכל להדביק אותה בזמן הזה.

כשהרכבת עומדת אי אפשר להשתמש בשירותים. (וגם כשהיא נוסעת זה לא הכי מומלץ).

עוד מסקנה חשובה: שירותי בול פגיעה בתחנות מרכזיות זה רעיון גאוני, נראה לי שכדאי לאמץ אותו בארץ.

אם הרכבת הייתה כמעט ריקה לחלוטין והתמלאה עד אפס מקום תחנה אחת לפני מעבר הגבול סרבייה- בולגרייה באנשים עם מברגים ועוד כלי עבודה משונים- זה בסדר. זו רק הברחת הסיגריות היומית שעוזרת לאנשים מסרבייה להתפרנס בכבוד.

כרטיס פתוח זה רעיון מעולה. אם אתם מפונקים כמוני, יתכן ותצטרכו את העצירה לליילה בסופייה- אוכל, שתייה, אוויר פתוח, מיטה נורמלית וקצת אינטרנט לווריד..

אם החלטתם לעצור לליילה בסופייה אל תצפו לראות יותר מדי אנשים/ מסעדות פתוחות/ משהו פתוח אחרי 8 בערב. זה לא תל אביב פה!!

השוק בסופייה היוא גן עדן לחובבי הבישול, והוא ממש עושה הרגשה של "דז'ה בוו", במיוחד אם הייתם שם כבר פעם..

אז זהו. אחרי העצירה המרעננת בסופיה, עלינו על הרכת לאיסטנבול, כמו חדשים. פגשנו ברכבת זוג תרמילאים מצ'כיה (כבר אמרתי שאין כמו הצ'כים?), שעושים גם את "דרך המשי" ברכבות. הייתם מאמינים? רק שהם עוברים בדרך גם באיראן, ועומן.. אנחנו נישארים בתכנית שלנו 🙂

פתחנו איתם את בקבוק היין שקיבלנו מתנה מקמילה (מארגנת החתונה שלנו מהפוסט הקודם), ויצאנו לדרך לאיסטנבול. לפנות בוקר וקצת לפני שהגענו למעבר הגבול בולגרייה- טורקייה עברנו לאוטובוס שחיכה לנו (כן כן- האוטובוס חיכה לנו, אני יודעת שזה נשמע כמו נס), כדי שנעבור קטע מסילה לא שלם, שאמור לחצות את הגבול. כעבור שעה קלה יצאנו מהאוטובוס לביקורת דרכונים ביציאה מבולגרייה, ואחרי כחמש דקות של נסיעה באוטובוס שוב יצאנו לביקורת דרכונים, הפעם בכניסה לטורקיה. חזרנו לאוטובוס והתחלנו לפצח פיסטוקים, אך בעודנו מפצחים שוב נאלצנו לצאת מהאוטובוס, הפעם לביקורת מטען. מה לומר- חוויה. אבל זהו. אחרי נסיעה קצרה חזרנו לרכבת, הפעם לקרון שינה מפנק, והתעוררנו באיסטנבול