מפגש עם חברים, שני ליטר בירה ביום, מופע גולשים בפארק, הקינוח המושלם בעולם ותערוכת צילום מקסימה במינכן

עבר בדיוק שבוע מאז ארזנו את התיקים שלנו בתל אביב ועלינו על המטוס למינכן. בשבוע הזה הספקנו לשתות הרבה בירה, לאכול המון בשר (נראה לי מהסוג הנמוך יותר), להכיר מארחים מקסימים, לפגוש חברים ולטייל איתם על שפת אגם באוורי למרגלות הרי האלפים.. די הרבה, אם לומר את האמת.

מינכן השאירה עליי ללא ספק רושם של "העיר המסודרת ביותר שראיתי", הרכבת התחתית שלה- "יאוו זה לא יאומן לא חיכינו יותר מדקה, למה אין לנו כזאת בתל אביב???"  (אבל ברור לכם שעד שהבנתי מה הולך לאיזה כיוון כבר עזבנו את מינכן, כן?)

והאנשים בה.. איך לא.. לבושים ונראים כל כך יפה, ממש גרמו לי להרגיש לא נוח עם המעיל- צבע- בזוקה שלי, נעלי הסקארפה והשיער הקופצני.

ראינו לא פחות מארבעה מוזיאונים שונים לאמנות, חוויה מרנינה בפני עצמה. תערוכה מומלצת במיוחד היא תערוכת צילומים של הצלמת Herlinde Koelbl עליה המליצו לנו  ג'סי וברנד, שאירחו אותנו דרך אתר CouchSurfing. בלי קשר להמלצות השוות שלהם, היה מאוד כיף להכיר אותם. הם קיבלו את פנינו בארוחת ערב וביין מפנק, וביום למחרת מצאנו את עצמנו בוהים בתדהמה במופע גלישה פתוח, על פי המלצה שלהם.

מזג האויר היה מאוד נחמד ומתחשב, איפשר לנו שעות של ישיבה על מדשאות, סתם ככה, לשבת בשמש, לקרוא, לכתוב, להקשיב למוסיקה קלאסית טובה..

הבטחנו לבראנד וג'סי ארוחת ערב וגם קיימנו, אחרי הארוחה ישבנו כולנו סביב לשולחן: ארבעה אנשים, חמש מצלמות, איי פאד אחד והשתעשענו ביחד בפלאי הטכנולוגייה..

למחרת בילינו לא פחות מחצי יום בהליכה ב English Garden מהרהרים לנו בנחת מה נאכל לארוחת צהריים. (מה נשתה כבר ידענו..)

בערב שמנו פעמינו להוסטל, שם חיכו לנו אינגה ושטפן שחלקכם כבר מכירים (הם היו אצלנו ביום העצמאות ואנחנו התארחנו אצלם בקלן אחר כך).

הכניסה להוסטל היכתה אותי בפלאש בק מטורף ל"טיול שאחרי הצבא"- אנשים מכל מיני מקומות בעולם, עמדות מחשב עם אינטרנט, סוכריות על מקל למכירה בקבלה ומטבח משותף עם קבוצות מטיילים בתוכו. חוץ מקבוצות ישראלים ענקיות וקולניות היה שם הכל 🙂

אז מה עושים ביחד זוג ישראלים וזוג גרמנים במפגש הסטורי מרגש? כמובן- הולכים לשתות ביחד, ואם כבר לשתות אז כמובן בירה ואם כבר בירה אז הרבה.. מה זה הרבה? המון. אבל אני חייבת לציין בגאווה שאנחנו (כלומר, אלכס ואני) ניצחנו בתחרות! (לא משנה שאני הייתי הרוסה אחר כך יומיים בערך- עדיין נחשב לנו שניצחנו).

למרבה ההפתעה וכנגד כל הסיכויים התעוררנו מוקדם יחסית בבוקר ונסענו ברכבת לאגם Tegernsee שנמצא לא רחוק ממינכן. (כן,כן, אני יודעת שזה נשמע הזוי- יש רכבת שלוקחת אותך ממש עד לשם!)

מהעיירה הנחמדה אפשר לבחור כל מיני מסלולים שמקיפים את האגם או עולים להרים- אנחנו בחרנו באחד שליו ונינוח, ככה שיהיה נחמד להתחלה של הטיול 🙂

אינגה ושטפן מאוד רצו לטעום מעדן בווארי מיוחד, עשוי מעין בצק- פנקייק מתוק, עם קרם שקדים ובתוספת שזיפים מבושלים בווניל, מחית תפוחים עם גרגירי וניל וגלידה..(נו נראה אתכם מנחשים באיזה טעם?). אנחנו לא כל רצינו אבל הם נורא התעקשו אז בסוף נכנענו 🙂

כל העסק הזה "טבע" בערימות של חמאה משובחת.

זה היה ללא ספק "הקינוח המושלם בעולם" או כמו שאמרו חכמים "It couldn't be any butter"

אוף.. איך הם עשו את זה כל כך מושלם??

משם חזרנו לתחנת רכבת עם מעבורת קטנה שנוסעת בתוך האגם, וקינחנו לנו בעוד כמה ליטרים של בירה בפאב השכונתי של העיירה הסמוכה לתחנת הרכבת.

הנסיעה ברכבת לפראג היתה אף היא מרתקת, אבל על כך נספר בפרק הבא -עוד לא הורדנו את התמונות פשוט…