מבישקק לאגם איסיקול

באוש העברנו את הלילה היחיד בגסט האוס של עבדול הנחמד, בחור צעיר ונמרץ שהפך דירה קטנה ודחוקה בשיכון אפור לגסט- האוס צפוף וקלסטרופובי. אוש, העיר השנייה בגודלה בקירגיזסטאן נראתה לנו כמקום די שומם ומשעמם יחסית לעיר גדולה, מלוכלכת ולא הכי נעימה. תוסיפו על זה גסט האוס שנראה כמו דירת- הומלסים ורעידת אדמה בלילה כשאנחנו ישנים בחדר שהוא מרפסת לשעבר..

לכן כשעבדול הציע לנו הסעה לבישקק, הבירה, כבר למחרת בבוקר, קפצנו על המציאה וענינו "כן" פה אחד, בלי לחשוב פעמיים. גם עבדול, כמו רוב הנהגים באיזור שפגשנו עד עכשיו, מסיבה לא מובנת נסע 50 קמ"ש בממוצע, עובר את הדרך לבישקק דרך נחלים קניוניים, אגמים בצבע טורקיז, ואינסוף יורטות וסוסים. נוף מדהים כל הדרך, ואחרי כמה שעות של נסיעה איטית ומעייפת, עבדול עוצר בבסטה של מלונים- הכי מתוקים בעולם. להפסקת צהריים עבדול בוחר במסעדת- דרכים ליד מסגד ובזמן שהוא מתפלל אנחנו חוגגים עם הלפיושקה המסורתית, שיפודי כבש, וערמה של טבעות בצל טרי. אחרי 14 שעות נסיעה- ספק- זחילה אנחנו מגיעים לבישקק. בדרך נס מוצאים את "סאקורה גסט האוס" מהר יחסית, ו"מתעלפים" עד הבוקר. לקח לנו פחות מיום להתאהב בעיר, ו"נתקענו" בה שמונה ימים. גסט האוס עמוס תרמילאים, מקלחת חמה בלי התחכמויות, מטבח לבשל, שוק מלא כל- טוב, מסעדות עם אוכל מערבי טעים וזול, מזג אויר מושלם ואנשים נחמדים. ואם כל זה לא מספיק, 30 ק"מ מחוץ לעיר יש עמק יפהפה בשם אלאמדין, רק לקחת אוטובוס והנה אנחנו בגן עדן עלי אדמות: נחל זורם, גבעות ירוקות לצידם של הרים מושלגים, סוסים רועים באחו ומרבדים על גבי מרבדים של תותי בר קטנים, עסיסיים ומתוקים כסוכריות. שמנו אוהל ועשינו קמפינג מפנק, ואחרי שלושה ימים חזרנו שוב לבישקק.

הקמפינג ב"אלמדין"



תותי- בר הכי טעימים שיש…


מבישקק נסענו לקרקול- עיר שיושבת קרוב לאגם איסיקול- האגם המלוח השני בגודלו בעולם (אחרי הים הכספי). הדרך לשם היתה גם היא מדהימה, והפעם גם ישבנו בנוח במיניבוס וגם הנהג נסע במהירות נורמלית ואנחנו היינו מאוד מרוצים. אחרי לילה אחד בקרקול נסענו לאחד מחופי האגם, שחינו במים הצלולים וישנו ביורטה.







רואים את הקשת בענן?

המשפחה שארחה אותנו, על רקע היורטה

אני, בודקת אי מיילים ביורטה.. (או משחקת "שולה מוקשים", לא בדיוק ברור..)

חזרנו לקרקול והלכנו לצפות בהדגמה של "צייד על ידי נשרים", או יותר נכון, נשרות. זהו ציד שנפוץ בעיקר בקירגיזטאן, קזחסטאן ומונגוליה, שבו "משלחים" נשרה מבוייתת אל עבר הטרף ואחרי שהיא דורסת אותו, מגיע הבעלים שלה ומחלץ את הטרף מטלפיה. כך צדים עוסקי המלאכה העתיקה הזו שועלים בחורף. מכיוון שהקיץ הוא עונת התיירות באיזור, משלחי הנשרים עורכים הדגמות מאורגנות לתיירים מתלהבים כמונו 🙂

במהלך ההדגמה פניה של הנשרה, טומרה שמה, כוסו על יד כובע- עור מיוחד שכיסה את פניה ואת עיניה, וזאת כדי "שהיא תשב בשקט". המשלח קשר אותה בחוט (ממש כמו שקושרים כלב) והוציא מהשק ארנבת מסכנה. כשזו הונחה על הארץ הנשרה דרסה אותה בגופה, ורק כשהמשלח הגיע, הרגה אותה ופרקה אותה לחתיכות.


טומרה קורעת את הארנבת לגזרים.. לא נעים בכלל.

טומרה והכובע היפהפה

בסוף ההדגמה נסענו כולנו במונית חזרה למרכז העיר קרקול. אלכס, אני, משלח הנשרים וטומרה על כתפו, וארנבת מסכנה נוספת בשק להדגמה הבאה..

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על מבישקק לאגם איסיקול

  1. מאת אסף‏:

    בדודה אני לא מאמין!! ראיתי פרק שלם בhuman planet על החברה האלה שצדים עם נשרים והנה אתם חוויתם אתזה ב"לייב"… יווו איזה מגניב!!

  2. מאת אלישבע‏:

    ואו!!

  3. פינגבאק: בנופי פאי או מסיבת פרידה לבננות -דנה שפית פרטית

להגיב על אסף לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *